השופט יורם דנצינגר וחרפת הניצוץ הראייתי

חופש ביטויהניצוץ הראייתי והבעייתי , עו"ד נוגה ויזל , 26 ספטמבר 2017 , פוסטהעו"ד נוגה ויזל על הביטוי שצץ לאחרונה ואמור להפחיד לא רק בלוגרים בוטים שעצורים עד תום ההליכים, אלא גם את כל מי שחרד לזכויות האזרח ואפילו את ראש הממשלה

הפרקליטות מבקשת לעצור מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים המשפטיים עשרות אלפי אזרחים בשנה, עוד לפני שבכלל הוכחה אשמתם. לרוב זוהי פשוט דרך של מערכת המשפט לגבות מקדמות ימי מאסר על חשבון העונש, ולגרום לאותו אדם לבוא על ארבע לפרקליטות ולהתחנן לעסקת טיעון.

מאז שהוחלט כי תחנות המשטרה יימדדו על פי מספרי המעצרים וכמויות המעצרים עד תום ההליכים, המערכת זקוקה לבני אדם כדי לעצור אותם.

כדי לעצור בני אדם, גם כשאין עילת מעצר סטנדרטית עד תום ההליכים (כלומר: עד שייגמר המשפט הפלילי) יש צורך להוריד את סף הראיות הנדרש כדי לשכנע שופטים שלמשטרה יש ראיות טובות להרשעה. אמנם, כדי להרשיע נדרשות ראיות חזקות ברמה של מעבר לספק סביר שהנאשם אכן אשם בעבירה המיוחסת לו, אבל כדי לעצור – מסתבר שכמעט לא צריך הרבה. אפשר לעצור אנשים גם באמצעות ראיות קלושות ונסיבתיות, וגם אין צורך לבחון את האמינות של אותן ראיות. בעבר קראו לזה "ראיות לכאורה" אך לאחרונה צץ לו הביטוי "הניצוץ הראייתי". הניצוץ הזה מפחיד את כל מי שחרד לזכויות האזרח בישראל.

הבלוגרים כמשל

לפני כחצי שנה עצרה המשטרה קבוצת פעילי מחאה ובלוגרים שקראו תיגר נגד עוולות המערכת, פרסמו מאמרי ביקורת ארסיים במיוחד נגד פסקי דין של שופטים, אותם כינו "אנטי דמוקרטיים" ונגד פעולות של עובדות סוציאליות שאותן כינו "חוטפות ילדים" ו"זונות משוקמות". פורסמו גם כתבות על פרקליטים ותובעים משטרתיים שנכשלו ולא הצליחו לגרום להרשעה והם כונו "תופרי תיקים לחפים מפשע שניזונים מדם חפים מפשע".

שבעה חודשי מעצר על פי הלכת הניצוץ הראייתי
הלכת הניצוץ הראייתי

לאחר שנעצרו מעל עשרים איש ואישה, וגם נחקרו מספר לא מבוטל של עורכי דין, הוגש בחודש אפריל 2017 כתב אישום נגד שני בלוגרים פעילי מחאה ידועים, ועורך דין אחד. כתב האישום מבוסס כולו על עבירות של חופש ביטוי.

מאז, למעלה משישה חודשים ששלושת הנאשמים מוחזקים ב"מעצר ביניים", מעצר ללא ראיות, וכל זאת על סמך "ניצוץ ראייתי". בסופו של דבר, מדובר בעבירות של חופש ביטוי, עבירות שיימינג מסוג העלבת עובדי ציבור וזילות בית משפט. אמנם הכתבות היו וולגריות במיוחד, וחלקן משובצות בקללות מיניות עסיסיות וגם חלק מהשופטים קיבלו "ביקור בית" מסוג "עושים שכונה" – הפגנה קולנית באמצעות מגפון. אולם, אלה עדיין עבירות חופש ביטוי, עם הסברים מפורטים מדוע אותם שופטים ועובדות סוציאליות זכו למטר הקללות והביקורות.

בערעור על המעצר, שהגיע אל שולחנו של כב' השופט יורם דנצינגר מבית המשפט העליון, קבע השופט כי הפרקליטות בכלל לא צריכה להציג ראיות כלשהן בעלות סיכוי להרשיע לצורך מעצר ביניים, וזאת לתקופה בלתי מוגבלת בזמן, היות וכעת שופט המעצרים רשאי להגיע למסקנה שיש "ניצוץ ראייתי" רק על סמך הצהרות התביעה. השופט דנצינגר קבע שניתן לסמוך על "חזקת ההגינות המנהלית" – כלומר: שהתביעה היא תמיד "הוגנת" ואף פעם לא הטעתה את בית המשפט – והתביעה לא תצהיר שקיימות ראיות בעלות סיכויים טובים להרשעה, אם הן לא קיימות.

יורם דנצינגר
יורם דנצינגר

הפרדת הרשויות

למעשה, מה שקבע השופט דנצינגר הוא, שהבקשה למעצר עד תום ההליכים היא זו שמייצרת "ניצוץ ראייתי". כלומר, הבקשה שניסח הפרקליט התובע היא בעצמה ראיה, ובית המשפט בכלל לא צריך לראות ראיות של ממש, והוא יכול לסמוך על התביעה שתהיה הוגנת ולא תשקר או תנפח או תמציא ראיות שלא באמת קיימות.

זוהי למעשה המצאה חדשה שמבטלת את עיקרון הפרדת הרשויות, ובמילים פשוטות – מזמינה את השופט להפוך לחותמת גומי של הפרקליטות. שכן, אם שופט אומר לנאשם ולסנגורו בבית המשפט שלפרקליטות יש יתרון מובנה ועדיפות, בגושפנקא של בית המשפט העליון, באמצעות חזקת ההגינות המנהלית, המסר הוא שהמשפט מכור מראש לטובת התביעה.

וכך, יום יום ברחבי הארץ, מובלים אנשים באזיקים לאולמות שופטי המעצרים, לשמש תפאורה בדיונים שהתוצאות שלהן ידועות מראש. תמיד יהיה ניצוץ ראייתי, כי בית המשפט העליון קבע מראש שהתביעה תמיד הוגנת ולא צריך ראיות.

יודגש שגם הסמכות לעצור מעצר ביניים היא תוצר של הפסיקה ולא של החוק הקיים. הכנסת לא חוקקה סמכות מעצר כזו. חוק המעצרים החדש, שנחקק בשנות ה-90 לאור הוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, נועד להקל על מעצרים ולא להחמיר אותם.

עתה, לא נותר אלא לשאול: אם הפרקליטות מדליפה על ראש הממשלה בנימין נתניהו שישנן כנגדו ראיות לקבלת שוחד, אם וכאשר התיק יגיע לבית המשפט – איך יתגבר ראש הממשלה שלנו על הניצוץ הראייתי וחזקת ההגינות המנהלית, אם חזקה שהתביעה תמיד צודקת?

חוק המעצרים או בשמו הרשמי – חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) דורש תיקוני חקיקה דחופים על מנת להחזיר על כנו את עיקרון הפרדת הרשויות ואת כבוד האדם וחירותו, ולבטל את חרפת הניצוץ הראייתי, שאין לה זכר בחוקים שחוקקה הכנסת.

 

הניצוץ הראייתי והבעייתי

פרשת הבלוגרים – 117 ימים במעצר: נדחה הערר עו"ד צבי זר

נ121.06.2017 – 117 ימים כלואים העיתונאים לורי שם טוב, מוטי לייבל ועו"ד צבי זר עקב "ניצוץ ראייתי" נגדם הנובע מבקשת הארכת המעצר, כך עולה מהחלטת כבוד השופט דנצינגר על ערר שהגיש נאשם מספר 3 בפרשת הבלוגרים עו"ד צבי זר.

לצפייה בהחלטת כב' השופט דנצינגר – ערר צבי זר נגד מדינת ישראל

הניצוץ הראייתי הוא סעיף בשם "ראיות לכאורה" בבקשת מעצר עד לתום ההליכים שהגישה הפרקליטות. הסעיף מתחיל במשפט: "בידי המבקשת (הפרקליטות) ראיות לכאורה להוכחת אשמתם הלכאורית של המשיבים (הנאשמים) כדלקמן…". הפרקליטות מפרטת רשימת ראיות לכאורה כגון עדויות של מתלוננים על פגיעות נפשיות כלשהן מפרסומים, עדות מתלוננת על סחיטה באיומי פרסומים במסגרת הליך גישור, האזנות סתר הקושרות את הנאשמים לאתרים מסוימים, דוחות של ספק אתרים וחברת אשראי הקושרים את הנאשמים לאתרים מסוימים, מחשבים, טלפונים סלולרים ומסמכים הקושרים את הנאשמים לאתרים המכפישים.

הניצוץ הראייתי הוא ראיות לכאורה להוכחת אשמתם הלכאורית של הנאשמים בקשר לפרסומים מכפישים ברשת האינטרנט.

עו"ד צבי זר ערר לבית המשפט העליון כי חלקו בפרשה קטן מחלקם של הנאשמים 1, 2 וכי יעץ להם כעו"ד. בנוסף טען עו"ד זר כי הוא בסטטוס "מעצר ארעי" עקב אי הגשת חומרי החקירה.

כב' השופט דנצינגר דחה הערר בטענה כי קיים "ניצוץ ראייתי" לחלקו של העורר בפרשה בשל כתובות IP מביתו, ובשל ראיות שנמצאו במחשבו האישי. בעניין אי העברת חומרי החקירה במועדם כותב דנצינגר אינו מצב ראוי כלל ועיקר אך אינו מצדיק שחרורו של העורר.

Document-page-001Document-page-002Document-page-003Document-page-004Document-page-005Document-page-006Document-page-007Document-page-008Document-page-009

90 יום במעצר ע"פ הלכת הניצוץ הראייתי

ניצוץ ראייתי25.05.2017 דיון הארכת מעצר העיתונאי מוטי לייבל בפני כבוד שופט בית משפט מחוזי תל אביב אברהם היימן. העיתונאי מוטי לייבל יוצג ע"י עו"ד אמיר שניידרמן, מטעם פרקליטות מחוז ת"א הופיע עו"ד אלירן גלילי.

להורדת / צפיה בפרוטוקול הדיון בקובץ פורמט pdf הקלק כאן

עריצות בירוקרטית פרקליטות מחוז תל אביב

עו"ד שניידרמן טען כי לייבל עצור מזה כשלשה חודשים ואינו יכול לנהל הגנתו משום שחומר הראיות טרם נסרק ע"י הפרקליטות. עו"ד שניידרמן מבקש מבית המשפט להתחיל בשירות מבחן לגבי לייבל על מנת לאפשר חלופת מעצר. עו"ד שניידרמן מצטרף לאמירות הסניגורים של נאשמים 1,3 בעניין חלוף 30 יום זה מכבר מיום הגשת כתב האישום וחומר הראיות לא מוכן. דהיינו לא יכול להיות שסנגור ונאשם יחכו כל כך הרבה זמן לחומר ראיות.

מנגד טען נציג הפרקליטות בהסתמכו על החלטות מעצר ימים  מאפריל 2017 כי לייבל מסוכן. יצויין כי מדובר בתקופת מעצר הימים בהם הוצגו לשופט המעצרים עלאא מסארווה חומר חסוי אשר לייבל ובא כוחו לא ראו ולא יכלו להתייחס.

שבועיים מעצר נוספים ללא חומר חקירה – הלכת "הניצוץ הראייתי"

כבוד השופט אברהם היימן הפנה להחלטתו בעניין מעצרם נאשמים 1,3 מיום 24.05.2017 , דהיינו קיים ניצוץ ראייתי שמאפשר ע"י הלכות פסיקה שונות המשך מעצרו של לייבל גם ללא חומר חקירה בשלב זה.

דיון העיתונאי מוטי לייבל בפני השופט אברהם היימן – 25.05.2017

Document-page-001Document-page-002Document-page-003Document-page-004Document-page-005

החלטת ערר לורי שם טוב בפני שופט עוזי פוגלמן – 22.05.2017

22.05.2017ניצוץ ראייתי - 80 יום במעצר ללא חומר חקירה – החלטת שופט בית המשפט העליון עוזי פוגלמן על ערר החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט א' הימן) מיום 16.5.2017 , שבמסגרתה הוארך מעצרה של שם טוב עד למתן החלטה אחרת בבקשה למעצרה עד תום ההליכים.

להורדת / צפיה בהחלטת השופט עוזי פוגלמן הקלק כאן

עו"ד יהונתן רבינוביץ' בא כוחה של לורי שם טוב טוען למעצר לא חוקי על לורי שם טוב משני טעמים:

  1. חלפו 30 יום מיום הגשת כתב האישום ובית המשפט המחוזי (שופט אברהם הימן) לא עיין בחומר החקירה ובכך יש דריסה ברגל גסה חוק המעצרים סעיף 22.ב, ד
  2. הטעם השני הוא שיש לשחרר את לורי שם טוב מאחר ומיום הגשת כתב אישום (ב- 06.04.2017)  לא בוצעה בפניה הקראת כתב האישום כנדרש ע"פ חוק. מאחר ועברו יותר מ- 30 ימים יש לשחררה.

השופט עוזי פוגלמן דחה את הערר בנימוק כי העצורה נמצאת ב"מעצר ביניים" כלומר מעצר לתקופה שבין תחילת הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים ועד למתן החלטה בה (ע"פ סמכות טבועה בידי בית המשפט). בתקופה זאת די ב"ניצוץ ראייתי", דהיינו קיומה של תשתית ראייתית כלשהי, אשר הנטל להוכחתה קל מזה המוטל על התביעה בבקשה למעצר עד תום ההליכים. פוגלמן טוען כי עיין בבקשת המעצר עד תום ההליכים וראה קיומו ה"ניצוץ הראייתי" ואינו רואה צורך לאור זאת להתערב בהחלטת המחוזי.

פוגלמן שגה בטענותיו.  החוק אינו מסמיך שופט לעצור אדם מעל 30 יום בטרם החל משפטו. יתכן כפי שטוען פוגלמן כי יש "ניצוץ ראייתי" דהיינו הפרקליטות הציגה רשימה של ראיות, ויתכן כי אכן בוצעה מעין הקראה. אולם בפועל ההליך השיפוטי תקוע כ- 50 ימים מאחר וחומר הראיות טרם נסרק ולא החל שום דיון ולו אף בראיה אחת.

נפל פגם בהקראת כתב האישום

בעניין אי הקראת כתב האישום כותב פוגלמן כי נפל פגם בהקראת כתב האישום לעוררת משהדבר לא נעשה במתכונת המדויקת הקבועה בסעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי. עם זאת, אינו סבור כי השלכות פגם זה הן שחרורה של העוררת ממעצר.

האם על שלשה יסודות רעועים אלו: "ניצוץ ראייתי" , הקראה פגומה כתב אישום, והליך שיפוטי תקוע 50 יום, יהיו שלשה עצורים מעל 80 יום ולא תינתן להם האפשרות להגן על עצמם. אילו היה לפרקליטות ולו ראיה אחת מוצקה היו מציגים אותה מיד. התנהלות זאת פוגעת באמון הציבור במערכת המשפט, ומשדרת הליך שיפוטי ביוקרטי להתיש את הנאשמים וסנגוריהם כדי לצבור עוד נקודות לנצח במשפט על לא כלום.
Document-page-003

 

 

 

Document-page-001Document-page-002Document-page-003Document-page-004Document-page-005Document-page-006Document-page-007